<h1>ערכי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך ר' יהודא בר שמעון</h1>
<h2>דף קיד:</h2>
גרסינן בפרק יש נוחלין הלכה האשה את בנה מנחילין ולא נוחלין. אמר ר' יוחנן משום ר' יהודה בר שמעון אשה יורשה את בנה דבר תורה דאמר קרא מטות מקיש מטה האם למטה האב מה מטה האב האב יורש את בנו אף מטה אם אשה יורשת את בנה, איתיביה ר' יוחנן לר' יהודה בר ר' שמעון האשה את בנה (נוחלין ולא) מנחילין [ולא נוחלין] א"ל משנתינו איני יודע מי שנאה, ופירש רבינו שמואל דאינה עיקר, דהיא גופא קשיא כדלקמן, דפרכינן ותנא דידן מאי קסבר. ופרכינן ולימא ליה מתניתא ר' זכריה בן הקצב דלא דריש מטות ומסיק דלא מתוקמי כר' זכריה. מיהו כי פרכינן ותנא דידן מאי קסבר אי דריש מטות אשה תירש את בנה, ואי לא דריש מטות בן קודם לבת [בנכסי] האם מנא ליה. דרבנן דפליגי עליה דר' זכריה בן הקצב דאמר אחד הבן ואחד הבת שוין בנכסי האם, משום דדיו מן הדין להיות כנדון כדמסיק התם [קי"א ע"א], משום דאתי הקישא ואפקיה לההוא דיו לגמרי, דדרשינן מטות מה מטה האב הבן קודם לבת אף מטה האם הבן קודם לבת, ואי לאו דדרש תנא דמתניתין וכל בת יורשת נחלה יורשת ולא מורשת, דמעיט קרא בהדיא דאינה יורשת, הוה אמינא כיון דאין היקש למחצה הוה מקשינן מטה האם למטה האב לומר שאף לענין זה הוקשו דאשה תירש את בנה. הילכך הקישא מהני כדאמרן לאפוקי דיו, ומיעוטא דיורשת ולא מורשת מהני לאפוקי מדר' יהודה בר' שמעון. והאי דקאמר ליה לר' יוחנן משנתינו אינו יודע מי שנאה, דלאו למעוטי אתא דהא איצטריך לאשמעינן דבמקום שאין בן בת יורשת שתי מטות כשאביה ממטה זה ואמה ממטה אחר דיורשת שניהן.
וקיימא לן הלכה כסתם מתניתין ולא כר' יוחנן שאמר משום ר' יהודה בר שמעון, משום דשפיר מיתוקמא טעמא דמתניתין דלא תקשה ממה נפשך כדקפרכינן. מיהו בעלמא היכא דאיתמר משנתינו איני יודע מי שנאה לא סמכינן אההיא סתמא, כההיא דבבא בתרא פ' מי שמת [קמ"א ע"ב] הלכה האומר אם ילדה אשתי זכר, דגרסי' ההוא דאמר לדביתהו נכסי להאי דמעוברת אמר רב הונא הוי [מזכה לעובר] והמזכה לעובר לא קנה. איתיביה רב נחמן לרב הונא האומר אם ילדה אשתי זכר יטול מנה ילדה זכר יטול מנה, ואמר משנתינו איני יודע מי שנאה, ופסקינן הלכתא המזכה לעובר לא קנה, ומשמע אפילו אצל אשתו מעוברת. ואע"ג דאמר ר' יוחנן משנתינו הואיל ודעתו של אדם קרובה אצל בנו, ר' יוחנן אשמעינן דמתניתין הכי סבירא ליה דיש חילוק בין מזכה לעובר של אשתו לעובר דעלמא. מיהו מסקינן התם וביבמות פ' אלמנה לכ"ג [ס"ז ע"א] דלא שנא עובר דידיה ולא שנא דעלמא דסוגיא הכי מוכחי התם והכא, ולא סמכינן אהא דהאומר אם ילדה אשתי זכר.
ובההיא דד' אחין [כ"ז ע"ב] גמרא ראשונה דאמר ר' יוחנן שתי אחיות יבמות שנפלו לפני יבם אחד, חלץ לראשונה הותרה, לשניה הותרה, מתה שניה מותר בראשונה, אבל אם ראשונה אסור בשניה. שכל יבמה שאין אני קורא בשעת נפילה יבמה יבוא עליה הרי היא כאשת אח שיש לה בנים ואסורה. ואיתביה ר' יוסי בר חנינא לר' יוחנן ד' אחין (נשואות) שנים מהן נשואין שתי אחיות וכו' ואמאי ליקו חד מינייהו לחלוץ לשניה ותהוי ראשונה לגבי שניה כיבמה שהותרה ונאסרה וחזרה ותחזור להתירא הראשון. א"ל אחיות איני יודע מי שנאן, דלא מצי לאוקמי לכל הני שנויי דאכל שנויא דחי שפיר דלא משמע הכי.
ובירושלמי דיש נוחלין [ב"ב פ"ח ה"א] גרסי' ר' ינאי ור' יוחנן הוו יתבין, על ר' יודן אסיא ושאל וכל בת יורשת נחלה ממטות בני ישראל מהו, א"ל מקיש מטה האב למטה האם מה מטה האב אין לבת במקום הבן ואף מטה האם אין לבת במקום האם א"ל או חילוף הקיש מטה האב למטה האם מה מטה האם יש לבת במקום הבן אף מטה האב יש לבת במקום הבן, א"ל ר' יוחנן אתא מן תמן לית מהן גוברא בעי מישמע מילא דאורייה. והתם נמי מסיק דאין הלכה כר' זכריה בן הקצב בשלהי הבא על יבמתו [יבמות ס"ה ע"ב] האיש מצוה על פריה ורביה ולא האשה, ובגמ' מנא הני מילי א"ר עילעאה משום ר' יהודא בר שמעון אמר קרא ומלאו את הארץ וכבשה כתיב איש דרכו לכבש במלחמה, ואמר ר' אליעהו משום ריב"ש מותר לשנות בדברי שלום.
